אל תשאלו אותנו למה )בעצם תשאלו, כשנפגש פנים מול פנים...(, אבל עמק הלואר עדין לא זוכה למקום לו הוא ראוי בצמרת אזורי היין. אמנם אזורים כמו סאנסר ופואי פומה כבר כבשו את שווקי העולם, אך שמם של אזורים אחרים בלואר, בהם מיוצרים יינות פנטסטיים במחירים שעדיין לא טיפסו מעלה כמו שינון, בורגיי או מונלואי למשל, עדיין אינם מוכרים לכל חובב יין. וכאשר השמש עדיין אינה זורחת, גם לא על ארזים נפלאים שכאלה, אין מה להתפלא שאזובי קיר כמו האפלסיון קוט רואנז למשל נותר אלמוני ובצל תמידי. אנחנו בצ׳ירז אוהבים אנדרדוגים, בעיקר כאלה שמפיקים תמיד יותר ממה שמצופה מהם, כמו כאן כשדווקא בפיתוליו הנסתרים יותר של הנהר הארוך, ניתן למצוא בתים שהם פנינים של טרואר ומופת של עשייה איכותית. וכל עוד יקבים אלו אינם נכנסים לסחרחרת המחירים של אזורי יין אופנתיים, הם מציעים יחס איכות/מחיר פנומנלי, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. כשאנחנו מוצאים יינות מהסוג הזה, שחמקו מתחת לרדאר, השמחה שלנו לחלוק אותו אתכם גדלה שבעתיים. ואם עמק הלואר מקפיץ לכם לראש אוטומטית זנים כמו שנין בלאן, סוביניון בלאן או קברנה פרנק - מצפה לכם היום הפתעה כפולה. אזור קוט רואנז הוא דוגמא נפלאה לפנינת לואר נסתרת. אם שם העיירה רואן, על שמה קרוי האפלסיון, מצלצל לכם מוכר, זה קרוב לוודאי בגלל מסעדת שלושת כוכבי המישלן המיתולוגית, ’טרואגרו׳, )Troisgros )המככבת לעיתים קרובות במדיה הקולינרית. היין המיוחד שדומיין סרול מייצר מזה שני דורות, לבקשתו של השף המפורסם פייר טרואגרו, מופיע כל העת בתפריט היין של המסעדה וזהו ביטוי לאהבה משותפת לאדמת הגרניט של רואן. קוט רואנז הוא אפלסיון שמצוי סמוך למקורותיו של נהר הלואר, 350 ק״מ דרומית מזרחית לסנסר וכמעט 1000 קילומטר ממקום הישפכו לאוקיינוס האטלנטי. האפלסיון הקטן, שמשתרע על פני 2000 דונם, נחשב לפעמים ל׳אח חורג׳, היות והוא מרוחק 70 קילומטר בלבד מאזור היין בוז׳ולה ולמעשה הוא קרוב יותר לבורגון מאשר ליתר אזורי היין של הלואר. קוט רואנז היא אחד מארבעה אפלסיונים הנקראים לא פעם ״הלואר הוולקני״ כי הם חוסים בגבולם של הרי המסיף סנטראל. קוט רואנז מצוי לרגלי הר המדליין, בגבהים שבין 350 ל550- מטר, כך שזה אזור גבוה יותר מבוז׳ולה וגם בו הזן המוביל הוא גאמיי. אלא שכאן אין מדובר בגאמיי ׳עם מיץ שחור׳, אלא בתת זן הנקרא ״גאמיי סן רומיין״, שהוא גאמיי שחור ׳עם מיץ לבן׳, הגדל בעיקר באזור ושענביו הקטנים, המאחרים להבשיל, נותנים בגובה זה מיץ עסיסי, מתובל ומענג, ויוצרים יין אוורירי, מינרלי, ארומטי ולעיתים ומעושן. הפרי שומר על מתח אנרגטי, על רעננות טבעית ואלכוהול נמוך, בדרך כלל סביב .12.5% דומיין סרול נוסד במאה ה17- ועובר מאז במשפחה מדור לדור. סטפן סרול קיבל את הובלתו של הבית ב1996- ועם בת זוגו, קרין, העביר את הכרם לחקלאות אורגנית. היום הם מטפחים 350 דונם של כרמים, בהם כרמים שנטע סבו של סטפן לפני תשעים שנה וכרמים שנטע אביו לפני חמישים שנה. הגפנים העתיקות נטועות בצפיפות של 1000 גפנים לדונם, פי 2 עד 3 מהמקובל היום. זוהי צפיפות שלא מאפשרת חקלאות ממוכנת ומחייבת עבודה ידנית אינטנסיבית, אך גומלת בפרי מורכב מבחינה ארומטית. מסיבה זו גם הנטיעות החדשות נעשות בצפיפות גדולה של 800 לדונם. ״מ2020- כל החקלאות שלנו היא ביו-דינמית״ אומרת קרין, ומסבירה: ״בחקלאות אורגנית אתה נמנע מחומרים כימיים שמזיקים לגפן ולאדמה. עם המעבר לביו-דינמי אתה מתחיל להבין את הסביבה הביולוגית המגוונת שבה צומחת הגפן, ואת היחסים בינה לבין סביבה זו. התפקיד שלנו הוא להשגיח על בריאותם של יחסים אלה באמצעות חיזוק הגפן. כך אנחנו מונעים מראש את המזיקים שהכימיה הייתה מנסה לחסל. הפרי הבריא מאפשר להמעיט בשימוש בגופרית, גם בהשריות ארוכות מאד, ומבטא את הטרואר שלנו בצורה הכי פשוטה ונאמנה״. הייננות בסרול מקורית ומדויקת לא פחות. למכלים של 6000 ליטר )נירוסטה או עץ ישן( מוכנס פרי בשכבות, ״מילפיי״ כמו שלא פעם קוראים לשיטה זו - שכבה של אשכולות שלמים ולאחריה פרי שעבר הסרה של השזרות ואז שוב שכבה של אשכולות שלמים וחוזר חלילה. ביקב נעשה שימוש באמפורות חרס המאפשרות פעפוע איטי של חמצן אל היין שעובר השריה עם הקליפות. התסיסה מתבצעת לפי חלקות, עם שמרי הבר שעל הענבים, וכך כל יין מביא לידי ביטוי את אופי הכרם, הגיל שלו והמאפיינים של הטרואר שלו. זהו יקב שחייבים להכיר והיינות שלו יתאימו לאקלים של ישראל כמו כפפה ליד.